דתות רבות מבטיחות למאמיניהן חיי נצח לאחר המוות. הבטחה זו מהווה נחמה עבור אנשים רבים שמפחדים מה"סופיות" של המוות. אישית, אני לא מאמין בחיים לאחר המוות, ויותר מכך, אני מוצא נחמה דווקא ברעיון שאין כאלה.
אני נוהג לחשוב על החיים כעל בור שיש למלאו בתוכן ומשמעות. אם החיים היו נצחיים, היה זה בור ללא תחתית, כזה שגם היקום כולו אינו יכול למלא. אני מאמין שלא בריא לנפש האנושית להתקיים לנצח. אם נחלק את החיים לרגעים, ככל שיהיו לנו יותר רגעים, כך תפחת חשיבותו היחסית של כל אחד מהם. אם היו לנו אינסוף רגעים, כל אחד מהם היה שווה למעשה לאפס – עיקרון זהה לחוק "תועלת שולית פוחתת" בכלכלה. כל רגע שנבלה בחברת מישהו שאנחנו אוהבים יהיה הרבה יותר משמעותי עבורנו אם נדע שהזמן המשותף שלנו הוא קצוב וקצר.
לעיתים קרובות אני מרגיש שרגעים רבים בחיים הינם חסרי משמעות ומשמשים רק כדי "להעביר את הזמן". אם הזמן העומד לרשותי היה בלתי מוגבל, היו לי אינסוף רגעים כאלה.
הפרדוקס הגדול של הקיום הינו שסופיותם של החיים היא הנותנת להם את משמעותם. המסקנה הברורה היא שצריך לנצל היטב את הזמן שיש לנו. בעיקר בימים אלה, כאשר יש לנו הרבה יותר זמן פנוי בבית, חשוב שננצל את הזמן על מנת לעשות משהו בעל משמעות, ולא סתם לבזבז זמן בדרך בטלה.
סגר שמח לכולם
שעות נוספות 