האחר הוא לא אני, אז מה?

כבר כתבתי בעבר בבלוג זה על הביטוי "החזק שולט", המשמש לעיתים קרובות כצידוק ליחסו המזלזל של האדם כלפי בעלי חיים לא-אנושיים (לקריאה לחצו כאן). בקטע שכתבתי התייחסתי למה שאני מאמין שהוא מקור הביטוי ולשאלת נכונותו העובדתית, אך ישנה שאלה נוספת בה אני מהרהר מדי פעם: האם אנשים שמשתמשים בביטוי הזה מאמינים בו באמת?

אני חושב שלאנשים נוח להסתתר מאחורי אמרות כמו "החזק שולט" כאשר הם בתפקיד ה"חזק", אך האם עדיין היו דבקים בו לו החזק היה מישהו אחר, והם היו בעמדת ה"חלש"? אני בספק. רוב היצירות הבדיוניות העוסקות בפלישת חוצנים לכדור הארץ מתארות את החוצנים כחזקים ומתקדמים טכנולוגית יותר מהאדם, אך דווקא האדם מוצג בהן בדרך כלל בתפקיד ה"גיבור". ספרים וסרטי קולנוע כמו "היום השלישי" (1996) מספרים את סיפור הפלישה מנקודת מבטן של דמויות אנושיות, מה שמעורר בקורא/צופה אמפתיה כלפי צידו האנושי של המתרס וגורם להם להרגשת סיפוק כשבני האדם מנצחים בסוף על אף נחיתותם לכאורה. אך אם אנחנו באמת מאמינים בעיקרון "החזק שולט", אין אנחנו אמורים להזדהות דווקא עם החוצנים, ולרצות שהם ינצחו? למה בני אדם בוחרים בדרך כלל לראות את הדברים מנקודת המבט שלהם, גם כשאינם ה"חזקים"?

לתפיסה הזאת קוראים אנתרופוצנטריות, או "האדם במרכז". לפי תפיסה זו, לא החזק שולט, אלא האדם – שכן זוהי זכותו הטבעית בין אם הוא החזק ובין אם לא. הצידוק לתפיסה זו הוא לרוב, "אני בן אדם, לכן בני אדם הכי חשובים בעיניי" או משהו דומה.

ובכן, אני בן אדם. אני גם גבר לבן וסטרייט. האם זה אומר שעליי לראות את כל מי שלא עונה להגדרה זו כחשוב פחות? יש שיגידו שלא, משום שחברה אנושית בה מתקיימים שוויון מגדרי וגזעי וחירות מינית היא חברה אנושית משגשגת ובריאה יותר, כך שדאגה לאינטרסים של בני ובנות אדם השונים ממני היא למעשה אינטרס שלי. בעיניי, הבעיה בטיעון זה היא שהוא עדיין שם את האינטרסים שלי מעל אלה של אחרים. לפי הטיעון, עליי להתחשב באינטרסים של אחרים לא משום שהם לא פחות ראויים משלי, אלא בגלל החפיפה ביניהם. אז מה יקרה אם אנשים בעמדות כוח יגיעו פתאום למסקנה שאין חפיפה בין האינטרסים? האם זה ייתן להם לגיטימציה לשלול מבני אדם אחרים את זכויותיהם, כמו שקרה בגרמניה הנאצית ובאיראן שלאחר המהפכה?

אני חושב שעליי להתחשב באינטרסים של אחרים – אנושיים ולא-אנושיים – לא משום שהאינטרסים שלהם הם האינטרסים שלי, אלא משום שהם מקבילים לשלי, וחשובים לא פחות. אם איני מוכן שחזקים ממני ידכאו אותי, מן הראוי שלא אדכא חלשים ממני.