יש הסוברים כי מעמד מוסרי (זכותה של ישות מסוימת שלא יהרגו אותה או יגרמו לה סבל, או דרישה כללית שיתייחסו אליה בצורה מסוימת) הינו ייחודי לבני אדם, משום שהוא דורש סוכנות מוסרית (היכולת להפעיל שיקול דעת מוסרי ולהבחין בין טוב לרע). הטיעון בבסיס תפיסה זו הוא לרוב כזה:
- מעמד מוסרי יש רק לסוכנים מוסריים
- רק בני אדם יכולים להיות סוכנים מוסריים (הנחה שבעצמה נתונה לוויכוח)
- לכן, רק לבני אדם יכול להיות מעמד מוסרי
השאלה המתבקשת היא האם יש מעמד מוסרי גם לבני אדם שאינם סוכנים מוסריים, כגון תינוקות ואנשים עם סוגים מסוימים של מוגבלויות. התשובה שאני מקבל מאנשים היא לרוב חיובית, שכן מעמד מוסרי יש לכל אדם באשר הוא אדם. למעשה מתקבל כאן טיעון מעגלי: לבני אדם יש מעמד מוסרי משום שהם סוכנים מוסריים, וגם לאלה מהם שאינם סוכנים מוסריים יש מעמד מוסרי, משום שהם בני אדם.
אישית, אני סבור שאם לכל אדם יש מעמד מוסרי ישיר, גם אם אינו סוכן מוסרי, אז גם לבעלי חיים לא-אנושיים יש מעמד מוסרי. את התפיסה הזאת נהוג לכנות "הטיעון ממקרים שוליים" ("The argument from marginal cases"). אחד מטיעוני הנגד לתפיסה זו מגיע מהפילוסוף טיבור מחאן. בטיעון שלו, שזכה לכינוי "הטיעון מנורמליות מינים" ("The argument from species normality"), משתמש מחאן באנלוגיה של כיסא שבור: "סיווגים וייחוסים של יכולות מסתמכים על ההיגיון הבריא של ביצוע הכללות מסוימות. דרך אחת להראות זאת היא לזכור שכיסאות שבורים, בעוד הם אינם טובים לישיבה, הם עדיין כיסאות, לא קופים או עצי דקל. סיווגים הם לא דבר נוקשה אלא דבר סביר. בעוד ישנם אנשים שלזמן קצר או ארוך – נניח כשהם ישנים או בתרדמת – אין להם סוכנות מוסרית, באופן כללי לאנשים יש את היכולת הזאת, ואילו ללא-אנשים אין. אז הגיוני לראות בהם בעלי זכויות כך שהיכולת שלהם תכובד וניתן יהיה להגן עליה. זה פשוט לא עובד עם בעלי חיים אחרים".
הפילוסוף ג'יימס רייצ'לס חולק על מחאן בטענה שאם נאמץ את הרעיון שיש להתייחס לפרטים לפי מה שנורמלי למינם, פירוש הדבר הוא ששימפנזה שרכש איכשהו את היכולת לקרוא ולכתוב לא יהיה רשאי להתקבל לאוניברסיטה משום שאין זו התנהגות "נורמלית" עבור שימפנזים. אני מסכים עם רייצ'לס וחושב שאפליה כזאת לא תהיה שונה מאפליה על רקע מגדר או צבע עור.
בעיה נוספת בעיניי היא עצם הגדרת המקרים עליהם מבוסס הטיעון שלי כ"שוליים". אולי זה נכון בהקשר של אנשים עם מוגבלות שכלית, אבל מה לגבי תינוקות? הרי כל אדם מתחיל את חייו כתינוק, ואני לא רואה איך אפשר להגדיר שלב שכל אדם עובר בחייו כ"מקרה שולי". יש שיטענו שמעמדם המוסרי של תינוקות אנושיים נובע מהפוטנציאל שלהם להפוך לסוכנים מוסריים בהמשך חייהם, אך פוטנציאל כזה יש גם לעובר בתחילת ההיריון וגם לזרע וביצית. כמה אחורה צריך ללכת כדי שהפוטנציאל כבר לא ישנה? ובכלל, האם הפוטנציאל להפוך בהמשך ל-X עושה אותך שווה ערך ל-X?
אז למה שלא נבחר גיל מינימום – חמש, למשל – שבו יקבל הילד את הזכות לחיים, ועד אז תהיה להוריו הזכות להמיתו אם ירצו בכך? נכון להיום, עוד לא שמעתי מהמתנגדים לטיעון ממקרים שוליים תשובה מספקת לשאלה זו.
לדעתי, מעמד מוסרי יש לכל מי שיכול לחוות סבל או עונג, וזה כולל בני אדם בכל הגילאים ובעלי חיים לא-אנושיים.
שעות נוספות 
זה קצת בעייתי כי אם נגדיר שלכל היצורים החשים יש מעמד מוסרי, נצטרך לא לחיות פשוט כי גם לחרקים יש יכולת לחוש סבל אז כל יציאה לרחוב תיחשב עבירה פלילית כיוון שבדרך אנו הורגים חרקים שלא עשו לנו שום דבר רע. או בתרחיש קיצוני כשבנין בוער והילד שלך נמצא שם ויש גם ג'וק שנאבק על חייו, תהיה שאלה מוסרית של מי קודם למי, או שבמקרה שכל חיה שגוססת וצריך להרדים ולהנשים אותה בבית חולים, אנשים יצטרכו לשלם כסף מהמיסים שלהם על כל הטיפולים האלה. קצת נראה לי חסר הגיון.
אהבתיאהבתי
בעולם אידאלי היינו יכולים להעניק הגנה שווה לכל היצורים המרגישים, אך למרבה הצער, אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. אנחנו חיים בעולם בו אנחנו עלולים לדרוך בטעות על חרקים בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית, כמו שבכל פעם שאנחנו נוהגים במכונית אנחנו עלולים לגרום לתאונה בה ייהרג אדם אחר. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להשתדל לא לדרוך על חרקים כאשר אנחנו מבחינים בהם. סתם ככה לדרוך על חרקים בכוונה תחילה זה מעשה לא מוסרי בעיניי.
אהבתיאהבתי
מה ההגדרה של בכוונה תחילה, לצאת מהבית זה בכוונה תחילה, אני יכולה להישאר בבית ולא ימות אף אחד. נסיעה באוטו לא כוללת בתוכה מוות של אנשים ואם כן, מי שהרג אדם בשגגה צריך להיענש, אוי לנו אם החוק הזה יחול גם על בעלי החיים. לא רואה בזה שום דבר אידיאלי, יותר כמו התמוטטות של הציויליזציה. אני כן מסכימה שראוי להמנע ככל האפשר מלדרוך על חרקים או בכללי לפגוע שלא לצורך אבל לא מגיע ממקום של מוסר. אלא ענין של חינוך וחמלה.
אהבתיאהבתי
אנחנו עלולים לדרוך על חרקים כאשר אנחנו יוצאים מהבית, אבל זה לא דבר שבהכרח יקרה, במיוחד לא אם נשים לב ונשתדל במודע להימנע מזה. כפי שציינת, אדם שהרג אדם אחר בשגגה ייענש על כך, אבל העונש הקבוע בחוק על הרג אדם בשגגה חמור פחות מהעונש על רצח אדם, משום שיש משמעות לכוונת המבצע. דרך אגב, אשמח לדעת מה ההגדרה שלך למוסר.
אהבתיאהבתי
אם נוסעים באוטו / תחצ אז בהכרח ימותו בעלי חיים אם דורכים על דשא בהכרח ימותו בעלי חיים. אם יוצאים לטבע, בהכרח ימותו בעלי חיים. אם קונים אוכל צמחי מהמכולת או מהסופר בהכרח ימותו בעלי חיים, חלקם בכוונה תחילה (אפשר לגדל אותו בבית). מעמד מוסרי מקנה זכויות. בשביל לקבל זכויות אתה צריך להיות שותף לחובות או שהאחראי עלייך יהיה שותף לחובות. היכולת לחוש כאב לא מקנה לך אוטומטית זכות לחיים או רווחה.
אהבתיאהבתי
מה אם אתה אדם שאינו שותף לחובות והאחראי עליך מחליט לוותר עליך? מותר לו להרוג אותך במקרה כזה?
אהבתיאהבתי
אם האחראי עלי הוא בעל חובות הוא מחויב לחובות גם אם מפר אותם ועל כן זה לא מוסרי לפגוע בי. אם האחראי עלי הוא ילד או מוגבל שכלית אין זה אשמתו אם פגע בי אלא על האחראי עליו. ושוב, זה לא פותר את האחראים בעלי החובות מחינוך חסרי החובות לחמלה ודאגה לרווחתם.
אהבתיאהבתי
למה לאחראי עלייך יש חובה מוסרית כלפייך אם את לא סוכנת מוסרית?
אהבתיאהבתי
כי הייתי סוכנת מוסר בעבר או אהיה סוכנת מוסר בעתיד או מכיוון שאנחנו לא רוצים לייצר אפליה חברתית או להכניס קריטריון דינאמי שמעלה בעיות שיפוט.
אהבתיאהבתי
לדעתך לאדם שאחראי על כלב יש אחריות מוסרית כלפי הכלב?
אהבתיאהבתי