החלטתי למחזר את הטלפון הסלולרי שלי (אייפון 6). מעבר לכך שמחזור טוב לסביבה באופן כללי, למחזור אייפונים חשיבות מיוחדת, משום שאלה מכילים את המחצב קולטן (Coltan), שחציבתו באפריקה מובילה לעימותים צבאיים, שיעבוד מקומיים והרס אזורי המחייה של גורילות ההרים בקונגו, המצויות בסכנת הכחדה. כמו כן, החלטתי לא לקנות יותר אייפונים חדשים, אלא להשתמש במכשירי יד שנייה או לקנות מכשירים ללא קולטן של חברות קטנות יותר.

איך עשיתי את זה? נכנסתי לאתר האינטרנט של חברת All Recycling, מילאתי את הפרטים שלי וקיבלתי בדואר מעטפה משולמת מראש. הכנסתי את המכשיר למעטפה, הלכתי לסניף הדואר ושלחתי את המעטפה עם המכשיר. זה הכול!

להזמנת מעטפה לחצו כאן.

את יום הולדתי האחרון חגגתי עם המשפחה וידידה בסיור בחוות החופש. החווה, הממוקמת במושב עולש, היא ביתם של בעלי חיים שהגיעו מרקע של ניצול והתעללות, כגון תעשיית המזון מן החי, ניסויים ופינות ליטוף.

בניגוד לגני חיות ופינות ליטוף, בחוות החופש לא מתקבלת התחושה שבעלי החיים נמצאים שם בשביל המבקרים. זאת לא ״תערוכה״, ואנחנו לא ״קהל״. החווה היא ביתם של בעלי החיים והמבקרים הם אורחים. בעלי החיים לא נמצאים שם כדי לבדר אותנו, ואם הם נותנים לנו למשל ללטף אותם, זו בחירה שלהם ולא כפייה או אילוץ. כך למשל, עמרי החזיר, אותו אסור ללטף למעט בזמן בו הוא שוכב, לא הושכב במיוחד עבור המבקרים. במקום זאת, עמרי נשכב וזכה לליטופים מתי שהתאים לו. לאורך כל הסיור היה ברור שאנחנו שם בשביל בעלי החיים, ולא להיפך.

אחד הדברים הנפלאים בסיור היה ההזדמנות להכיר כל דייר ודיירת באופן אישי. במקום לראות ״פרות״, זכינו להיכרות עם אנג׳לה ובתה גלי, ולמדנו את סיפור החיים וההצלה שלהן מתעשיית החלב. למדנו שבניגוד לעמרי, שאוהב לשוטט ולקבל ליטופים, יוסי הוא חזיר ״ביתי״ שמרבה להישאר בחדרו. שירלי, תרנגול ההודו העיוור, חיי עם תרנגולות והצליח ליצור איתן קשר יפה והוא ״אחד מהחבורה״ בין תרנגולות מטילות. למדנו שלכל אחד מבעלי חיים אלו, כמו גם לכל אחת מהחיות האחרות, יש אישיות משלו שאינה זהה לאחרות מבני מינה, בדיוק כמו שבני האדם שונים זה מזה.

לצד האווירה הנעימה והיופי שבחיי החופש של הדיירים, הדהדו ברקע הזוועות מהם סובלים בעלי החיים אשר לא זכו להינצל ואשר דיירי החווה חוו לפני הצלתם. אפשר היה להבחין בעיוותים בגופן של התרנגולות שניצלו מתעשיית הבשר, הגדולות באופן ניכר מתרנגולות רגילות ושחזותיהן מהווים עד 20 אחוז ממשקל גופן (שכן הצרכנים אוהבים לאכול חזה עוף). כמו כן, ניכר היה ההבדל בין פרות בתעשיית החלב, שעטיניהן מגיעים כמעט עד הרצפה, לעומת פרות שגדלו בחופש ואשר בעת שהן עומדות לא רואים כלל את עטיניהן. לאורך הסיור ראינו דוגמאות רבות נוספות ושמענו עוד הרבה עובדות מטרידות על תעשיית המזון מן החי והסבל שהיא גורמת לבעלי החיים מפיה של מדריכת הסיור הנהדרת שלנו, עינב.

את חווית הביקור אפשר לסכם כמורכבת, מעשירה ומרגשת. החופש והתקווה שממלאים את חוות החופש לצד סיפורי הרקע הקשים סיפקו תמונה לא קלה, אך אופטימית בסך הכול. מדובר בפעילות מיוחדת ומומלצת בחום לכולם. ביקורים דורשים תיאום מראש. לידיעתכם, המקום פועל על תרומות, וכל עזרה תבורך.

ברצוני גם להודות לצוות המקום, למתנדבים ולמדריכים על החוויה המיוחדת והמעשירה שהעניקו לנו.

לאתר של חוות החופש לחצו כאן.

מבחר תמונות מהביקור:

זהו מאמר דעה שכתבתי ב-2017. המאמר פורסם לראשונה באתר בשר זה טֶבַח (לקישור לחצו כאן).

בתור מי שעוסק הרבה בנושא זכויות בעלי חיים, אני תוהה לעיתים תכופות בנוגע לחשיבות חייו של בעל חיים לא-אנושי בהשוואה לחייו של אדם. אישית, אני לא משוכנע שחיי אדם יותר חשובים אובייקטיבית מחיים לא-אנושיים, ואני מאמין שתחושת העליונות של האדם נובעת מהשאיפה הטבעית של המין האנושי לשרוד ולהתרבות גם אם הדבר בא על חשבון מינים אחרים.

טיעון שאני נתקל בו לעיתים קרובות אשר מתיימר להצדיק את תחושת העליונות של האדם באמצעות כלים "רציונליים" הוא שחיים של אדם חשובים יותר מחייו של בעל חיים לא-אנושי משום ש"לאדם יש פוטנציאל גדול יותר לתרום לחברה". דעתי היא שטיעון זה אינו מחזיק מים, מ-4 סיבות עיקריות:

1. הפוטנציאל הוא אינדיבידואלי ואינו זהה אצל כל בני האדם: אם היינו הולכים עד הסוף עם התפישה לפיה ערך חייו של בעל חיים נקבע לפי הפוטנציאל שלו לתרום לחברה, היינו מייחסים ערך שונה לחייו של אדם מסוים לעומת אדם אחר, משום שלאנשים שונים יש פוטנציאל שונה לתרום לחברה. האם לאדם הסובל מפיגור שכלי פוטנציאל זהה לשל גאון? האם למחלק עיתונים אותו פוטנציאל לתרום לחברה כמו למנתח לב? האם לאדם בסוף ימיו פוטנציאל זהה לילד צעיר ומוכשר? לפי עקרון זה, יהיה זה מוסרי להרוג אדם חף מפשע הלוקה בשכלו על מנת להציל את חייו של מי שתפקודו השכלי תקין, או מעל הממוצע. האם הייתם מוכנים לקחת את ליבו של אדם עם תסמונת דאון להשתלה בגופו של מדען מוכשר? האם הייתם מונעים טיפול רפואי מקשישים דמנטיים על מנת לפנות משאבים רבים יותר לטיפול בצעירים שתפקודם השכלי תקין?

2. פוטנציאל הוא דו-כיווני: ככל שהפוטנציאל לעשות טוב גדול יותר, כך גם הפוטנציאל לעשות רע. לאדם הממוצע פוטנציאל גדול יותר מאשר לבעלי חיים אחרים להשפיע לטובה על החברה. אדם עשוי לפתח תרופות מצילות חיים, לנהל מגעים להשגת שלום בין עמים או להקים בתי תמחוי להאכלת עניים. מנגד, לאדם יש פוטנציאל גדול יותר להזיק לחברה, אם יהיה רודן, טרוריסט, מפתח כלי נשק הרסניים או מפתח תעשיות מזהמות. לבעלי חיים לא-אנושיים פוטנציאל קטן יותר לגרום לשינוי משמעותי לטובת החברה, אך גם לרעתה. פרות ותרנגולות לא יביאו לנו את אלברט איינשטיין או מהטמה גנדי הבאים, אך גם לא את אדולף היטלר, יוסיף סטלין, אוסאמה בן לאדן או אל קפונה הבאים.

3. בעלי חיים לא-אנושיים חיוניים לקיומנו: החברה דווקא מסתייעת רבות בבעלי חיים לא-אנושיים, במתוכנן או שלא במתוכנן. כלבים ממלאים את חיינו בשמחה ואף מסייעים לעיוורים ככלבי נחייה ולשוטרים בעזרת חוש הריח המפותח שלהם לאיתור סמים או פצצות. האם כלב משטרתי שהציל את חייהם של מאות אנשים כשאיתר פצצה שהוטמנה באזור הומה אדם מועיל לחברה פחות מהאדם שהטמין אותה שם? ומה לגבי מינים החיוניים לקיום המאזן האקולוגי, כגון דבורים המאביקות פרחים ומאפשרות קיום צמחייה שבלעדיה יתמוטט המאזן האקולוגי המקיים אותנו? אם היינו מקריבים את קיום הדבורים כדי להציל את חייו של אדם אחד, חשוב ככל שיהיה, היינו גוזרים על עצמנו הכחדה.

4.  תרומה לאיזו חברה?: כשאנשים מדברים על תרומה ל"חברה", לאיזו חברה הם מתכוונים? בטבע ישנן חברות רבות, כגון עדרי פילים, עדרי איילים, להקות ציפורים, כוורות דבורים, להקות דגים, קיני נמלים וכו'. האם לאדם יש פוטנציאל גדול יותר לתרום לעדר פילים מאשר לפיל מאותו העדר? נראה שכאשר אנשים משתמשים במילה "חברה", הם מתכוונים לחברה האנושית בלבד. אם אותם אנשים יוצאים מנקודת הנחה שהחברה האנושית חשובה יותר מכל חברה אחרת, אז למעשה הם החליטו מראש שבני אדם יותר חשובים מבעלי חיים אחרים, מה שהופך את הטיעון למעגלי וחסר משקל לוגי. רוב בעלי החיים על פני כדור הארץ אינם אנושיים ואינם מפיקים תועלת מקיומו של האדם, אלא להיפך: הם הולכים ומתמעטים כתוצאה מפעילות אנושית אשר פוגעת בסביבה ומשמידה בתי גידול של בעלי חיים רבים. אנחנו נמצאים כרגע במהלכה של הכחדה המונית של מינים על פני כדור הארץ אשר פעילות אנושית תורמת לה רבות. אם נסתכל על כל החיים על פני כדור הארץ כעל חברה אחת גדולה, נראה שבני אדם גורמים לה נזק רב יותר באופן ניכר לעומת כל תועלת שהם מביאים לחברה זו. יתרה מכך, פוטנציאל הנזק של בני האדם עולה לאין שיעור על פוטנציאל הנזק של כל מין אחר, כך שלא שבעלי חיים לא-אנושיים חשובים לחברה לא פחות מבני אדם, ויש שיאמרו שהם חשובים הרבה יותר.

זהו מאמר דעה שכתבתי ב-2017. המאמר פורסם לראשונה באתר טבעוניוז (לקישור לחצו כאן).

הרשו לי להציג את עצמי, שמי איתי שחם, בן 19, טבעוני כבר למעלה משנתיים. בחרתי בטבעונות מטעמים אידיאולוגיים ומתוך תפישה מוסרית של הימנעות מגרימת סבל לאחרים ומכפייה שלי עליהם. לתפישתי, לבעלי חיים לא-אנושיים יש זכות להתקיים בכבוד בדיוק כמו לבעלי חיים אנושיים. בשנתיים ומשהו האחרונות ביליתי זמן רב בניסיון לשכנע אחרים בתפישה זו באמצעות שיחות, פרסומים באינטרנט והשתתפות בהפגנות. כפי שאתם אולי מתארים לעצמכם, במהלך תקופה זו נתקלתי, בווריאציות שונות, בתגובה הידועה "צא לנו מהצלחת". לתגובה זו נלווה לעיתים קרובות הטיעון "אנחנו מכבדים את הבחירה שלך להיות טבעוני, אז אתה צריך לכבד את הבחירה שלנו לא להיות טבעונים".

על פניו, מדובר בטיעון לגיטימי. כמי שחיים בחברה ליברלית ודמוקרטית, אנחנו לומדים ומלמדים מגיל צעיר שיש מקום לכל הדעות תחת העקרונות הדמוקרטיים של חופש המחשבה וחופש הביטוי. לאנשים בחברה דמוקרטית יש את הזכות לבחור, במגבלות החוק, באורח חיים המתאים להם. כל עוד אחרים לא מבקרים את הבחירה שלי באורח חיים שונה משלהם, לא תהיה זו חוצפה מצדי לבקר את הבחירה שלהם באורח חיים שונה משלי?

מנגד, כשחושבים על הטיעון הזה לעומק, עולה השאלה למה שמישהו מהם יבקר את הבחירה שלי מלכתחילה. האם הם או מישהו אחר סובל בגלל הבחירה שלי? האם יש סיבה לכך שהבחירה שלי עלולה להפריע להם (מלבד העובדה שהיא מציבה מראה לא מחמיאה מול פניהם)? אני חושב שהתשובה שלילית. לעומת זאת, האם יש סיבה לכך שהבחירה שלהם מפריעה לי? מה לגבי הסבל העצום שהבחירה שלהם גורמת לבעלי החיים הנידונים לחיים בתנאים איומים ולמוות על מנת לקיים את התעשייה המאפשרת בחירה זו? מה לגבי הנזק הנגרם כתוצאה מההשלכות הסביבתיות של בחירה זו? האם סיבות אלה אינן טובות מספיק?

ההנחה בבסיס הטיעון המדובר היא ששתי הבחירות ראויות במידה שווה, ולכן הביקורת שלי היא לא יותר מהתנשאות וניסיון צדקני להכתיב לאחרים את אורחות חייהם. אם הנחה זו הייתה נכונה, האם לא הייתי שומע כבר כמה וכמה הסברים כיצד הבחירה שלי בטבעונות פוגעת באחרים? אם הבחירות שלנו אכן ראויות במידה שווה, האם אין פירוש הדבר שכל אחת מהן מטיבה ומזיקה במידה שווה לשנייה?

מאחר ואנחנו חיים בחברה דמוקרטית, מקובל לחשוב ש"הרוב קובע" (אף על פי שבדמוקרטיה אמיתית הרוב אינו רשאי לפגוע במיעוט). מכאן שאם הרוב קבע שהבחירה באורח חיים לא-טבעוני הינה לגיטימית ומקובלת – מי אני שאתווכח עם הרוב?

אך מיהו אותו "רוב"? בשנת 2014 היו בעולם כ-7.26 מיליארד בני אדם (על-פי אתר Worldometers) ובאותה שנה היו בעולם מעל 23 מיליארד חיות משק: כ-21.3 מיליארד תרנגולות, כמיליארד פרות וכ-800 מיליון חזירים (על-פי אתר Statista), כל זאת מבלי לספור עיזים, כבשים, חיות מאכל שאינן חיות משק כגון דגים למאכל וכיו"ב. גם אם כל בני האדם, ללא יוצא מהכלל, היו תומכים בניצול ובהרג שיטתי של חיות המשק, הם היו בדעת מיעוט. מספיק לצפות בסרטון המתעד פרה המובלת לשחיטה כדי להבין מניסיונותיה הנואשים לברוח שהיא אומרת ללא מילים "לא, זה ממש לא מקובל עליי!". לא צריך להיות גאון גדול כדי להניח שאף בעל חיים לא רוצה שיכלאו אותו, יכו אותו או יתעללו בו בכל דרך שהיא ולבסוף ישספו את גרונו.

אם כן, די ברור שדעתם הנחרצת של בעלי החיים במשקים נגד היחס שלנו כלפיהם, הופכת את דעתו של הרוב האנושי לעמדת מיעוט. הדרך היחידה בה מתקיים "רוב" התומך בהמשך הניצול וההרג של מיליארדי בעלי חיים ברחבי העולם כל שנה, הינה באם בני האדם ימשיכו להתעלם לחלוטין מדעותיהם של בעלי החיים, אשר חייהם מושפעים יותר מכל אחד אחר מהחלטה זו.

ברור שקל מאוד להגיע למסקנה שהדעה שלנו היא דעת הרוב אם לא נספור את מי שאינם שותפים לדעה זו. בתקופת הקולוניאליזם, מרבית האירופאים תמכו בהמשך הכיבוש והניצול של עמים אחרים ברחבי העולם. מתנגדי הקולוניאליזם באירופה היו במשך תקופה ארוכה בדעת מיעוט. אך מה לגבי מתנגדי הקולוניאליזם בעמים הכבושים, שמספרם הכולל היה גדול בהרבה ממספר האירופאים? דעתם כמובן לא נלקחה בחשבון, מה שאיפשר לקולוניאליזם להמשיך ולהתקיים באין מפריע במשך מאות שנים.

יש סיבה טובה לכך שאנחנו לא נותנים לבעלי חיים לא-אנושיים זכות הצבעה בבחירות, והיא שהקונספט של "בחירות" הוא אנושי ולכן בעלי חיים לא-אנושיים אינם מסוגלים להבין אותו ואת הסוגיות העומדות לבחירה. אולם בניגוד לכך, סבל ועונג, חיים ומוות, אינם מושגים ייחודיים לאדם ובעלי חיים לא-אנושיים מבינים אותם בדיוק כמונו. נשאלת השאלה, האם יש להתחשב בדעותיהם של אחרים, כשמדובר בסוגיות הנוגעות לחייהם ולקיומם ואשר לגביהן יש להם דעות?

טיעון נגד פופולרי בקרב מצדדי הניצול וההרג השיטתי של בעלי חיים לא-אנושיים הינו ה"פנייה אל הטבע". על-פי טיעון זה, אין כל פסול בהרג בעלי חיים שכן גם בעלי חיים בטבע הורגים בעלי חיים אחרים לשם אכילתם. לפי הגיון זה, הרי שניתן, כביכול, להצדיק גם הליכה בעירום בפומבי או התנגדות לטיפולים רפואיים מאריכי חיים. האם העובדה שביכולתנו לנהוג אחרת ממינים אחרים, או מאבותינו לפני אלפי שנים, לא מחייבת אותנו לרמה מוסרית גבוהה יותר? הרי ברור שלא נעמיד לדין בעל חיים לא-אנושי שתקף בעל חיים לא-אנושי אחר, אך מנגד, נעמיד לדין אדם שתקף אדם אחר. כמו באמרה הידועה "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", האדם כיום מסוגל להבין את השלכות מעשיו על אחרים ומסוגל להתקיים כראוי מבלי לצרוך מוצרים מהחי.

מובן שמתקיימת פה התנגשות בין ערכים: מצד אחד, עליי לכבד את זכותו של אדם אחר לחיות את חייו לפי בחירתו, כולל האפשרות לצרוך אילו מוצרים שירצה. מצד שני, אני סבור שקיימת חובה מוסרית לכבד את זכותם של בעלי חיים לא-אנושיים להתקיים, זכות שנשללת מהם על-ידי בני האדם. כשמישהו אומר לי "צא לי מהצלחת", הוא למעשה דורש ממני לייחס לערך הראשון חשיבות רבה יותר מאשר לערך השני (או לכל הפחות חשיבות זהה). אך האם עלינו לקבל את העמדה לפיה זכותו של אדם לאכול את המנה האהובה עליו חשובה לא פחות מזכותו של בעל חיים להתקיים ללא סבל? האם "זכותו" של אדם לאכול סטייק חשובה עד כדי כך שהיא מצדיקה התעלמות מזכותה של פרה לחיות?

אם לא השתכנעתם עד כה מהטיעון המוסרי ואתם עדיין מאמינים שהאינטרסים של האדם הם היחידים בהם עלינו להתחשב, דעו לכם שגם מהבחינה התועלתנית עדיף למין האנושי להיגמל מצריכת מוצרים מהחי. על-פי נתונים שפרסם ה-NCBI (National Center for Biotechnology Information), צריכת מוצרים מהחי דורשת משאבים רבים יותר מאשר הסתמכות על מוצרים מהצומח והיא גורמת לנזק סביבתי מקיף, אשר משפיע לרעה על הקיום האנושי. אנשים רבים ברחבי העולם גוועים ברעב, בו בזמן שצמחים שהיו יכולים להזין אותם משמשים להאבסת חיות משק. כל קלוריה מהחי דורשת השקעה גבוהה יותר של קלוריות מהצומח על מנת להפיקה. כבר כיום ברור שגם דורות העתיד צפויים לשלם מחיר כבד על הנזק הסביבתי שגורמות תעשיות המוצרים מהחי.

לאור הטיעונים שהצגתי, הרי שאם נחזור לתחילת המאמר נוכל לשאול פעם נוספת: האם הבחירה שלי באורח חיים טבעוני והבחירה של אחרים באורח חיים לא-טבעוני ראויות במידה שווה? האם העובדה שאחרים לא מבקרים את הבחירה שלי שלא לקחת חלק בניצול ובהרג שיטתיים של מיליארדי בעלי חיים ברחבי העולם כל שנה, בגרימת רעב של אנשים מאזורים עניים יותר ובגרימת נזק סביבתי כבד שפוגע כיום ויפגע גם בדורות הבאים, פירושה שתהיה זו עזות מצח מצדי לבקר את הבחירה שלהם לקחת חלק במעשים האלה? קחו זאת כחומר למחשבה.

וירונגה (באנגלית: Virunga) הוא סרט תיעודי המביא את סיפורו המרתק של הפארק הלאומי וירונגה בקונגו, אזור ייחודי המהווה את ביתן האחרון של גורילות ההרים. הפארק נמצא תחת איום תמידי מצד מיליציות וחברות מערביות המעוניינות לנצל את אוצרות הטבע המצויים במקום, והסרט מציג את גבורתם של שומרי היערות שמסכנים את חייהם כדי להגן עליו. זהו סיפור חשוב ומעורר השראה שיכול היה בקלות להוות בסיס לסרט פעולה הוליוודי.

לצד צילומי נוף מהממים ומבט על חייהן של גורילות ההרים הנמצאות בסכנת הכחדה חמורה, מציג הסרט את הרקע הפוליטי והכלכלי לסכנה הנשקפת לפארק וליישובים האנושיים המקיפים אותו. זוהי הצצה נדירה למלחמת הישרדות המתרחשת ברגעים אלה ממש, שבה אנשים אמיצים עובדים קשה הן בתור מטפלים בבית יתומים לגורילות שהוריהן נפלו קורבן לשפיכות הדמים, והן כחיילים העומדים בקו האש ומוכנים להקריב הכול כדי להגן על אותה חלקה מופלאה ועל תושביה.

אפשר ללמוד מהסרט גם על החלק שלנו כצרכנים באותה מלחמה עקובה מדם, ועל מה שביכולתנו לעשות כדי לצמצם פגיעה ולסייע במאבק על עתידו של הפארק. יוצרי הסרט לוקחים אותנו למסע אל מאחורי הקלעים של תעשיות המוות האחראיות למצב העגום, אשר מחריבות את האזור בשביל חומרי גלם המצויים במכשירי החשמל בהם אנחנו משתמשים (כגון המחצב קולטן הידוע לשמצה, שנחצב במחיר דמים). לאורך המסע הם חושפים לא מעט שחיתות ואכזריות, אך מספקים גם מבט אופטימי על האדם, שכן הוא מראה כמה רחוק אנשים טובים יהיו מוכנים ללכת כדי לשמור על הסביבה ועל בעלי החיים המופלאים.

זהו סרט שהצפייה בו מעשירה, מלאת דרמה ומרגשת, והוא מומלץ בחום בשל כך.

הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר והוא זמין לצפייה בנטפליקס.

…..